בביצוע אנסמבל בת־שבע
המחזה "העלבת הקהל" של פיטר הנדקה (1966) יוצא נגד התיאטרון כמרחב של התחזות ושל ייצוג, ומפרק את המכניזם שלו. זו קריאה אנטי-נרטיבית שמבקשת לרוקן את התיאטרון מהפאתוס האופייני לו, ולברוא בוואקום שנוצר דבר מה חדש.
השימוש במחזה נוטל מהצופה את השהיית המציאות המיוחלת. הזמן באולם ומחוצה לו הוא אותו הזמן. הרקדנים אינם אלא הגופים שהם, והקהל שותף גורל נוכח ופעיל ברגע הזה.
הטקסט הנאמר, המושר, הנכתב והנרקד מתפשט על הבמה ומתלכד לכדי תמהיל של יופי וכאב. הקהל הופך לגוף שמודע לפיזיות שלו, להיותו צופה אקטיבי, לעליבותו, לייחודיותו, לגמישות המבט ולאפשרות לערער על סדרים קיימים. וכשהרטוריקה של "אתם" ו"אנחנו" קורסת, שטף של עלבון אינסופי מוטח לאולם הדחוס.
ברוכים הבאים, נמושות יומרניות, מלחכי פנכה של המולדת. בקרוב תזוזו. תתכוננו.
"איש אינו יכול לעמוד בפני העוצמה הרגשית של הכוריאוגרפיה… כוחה של היצירה טמון במכלול מרכיביה… קליגרפיה גופנית מהממת"
ניו יורק טיימס
- עקב שימוש בטקסטים מתוך המחזה "העלבת הקהל" מאת פטר הנדקה, המופע מומלץ מגיל 15.
- לתשומת לבכם, המופע כולל טקסט בשפה העברית ללא תרגום לאנגלית
- משך המופע 65 דקות
- מבוסס על המחזה "העלבת קהל" מאת פטר הנדקה
צילום: אסקף
